טשולנט עם טעם של פעם

"ברוכים הנמצאים!" אני אומרת בקול ומבשרת על בואי."דודה חנה", עטורת שביס וחגורת סינר מקבלת את פני בחיוך רחב. "הו, מי זו באה, ברוכה הבאה, מה שלומך? בבקשה לשבת, תשתי משהו? או אולי איזו טעימה מהטשולנט? היא מפצירה בי, "כעת יש לו טעם שונה מבשבת, "טעם של שישי בצהרים", משהו אחר לגמרי, את חייבת לנסות!". ובטרם הספקתי להניד עפעף, היא כבר מושיבה אותי אל שולחן הפורמייקה התכול, מפנה בהינף יד את תכולתו ומוכנה למזוג לי ביד רחבה מהתבשיל המבעבע. "את רוצה חתיכת קרטופ'ל עם קוגל'ה או "בוץ כללי"?" (כך היא מכנה את התערובת החומה-טעימה הזו). ואני, בלי להתבייש, מבקשת "אם אפשר, אז גם וגם". טוב, אתם צריכים לדעת, ש"הטשולנט של דודה חנה" הוא שם- דבר בבני ברק. קודם כל, התערובת המיוחדת הזו, חוזרת על עצמה ללא שינוי כבר עשרות בשנים. שנית, העובדה שהוא מבושל עם שומן-עוף אמיתי, מוסיפה לו המון טעם ושלישית, ואולי החשוב מכל, לאחר הבישול הראשוני, הוא ממשיך להתבשל על...פתיליה! כן, לא תאמינו, הכלי הזה עם הנפט הבוער, מימי "אנו באנו", מה שבאמת מוסיף לו את הארומה הכל כך מיוחדת ואפופת הגעגועים למשהו אהוב ונושן. "דודה חנה" אומרת, כי את הסיבה להצלחת הטשולנט היא זוקפת אך ורק ל"יהי רוצן" שהיא אומרת לפני הבישול. וזה נשמע כך: "יהי רצון שהטשולנט יצליח ויצא טעים לפי הטעם של כל אחד שיטעם ממנו!"

!!!מי שבא ברוך הבא!

עשרות ומאות בחורים מישיבת פוניבז' המפורסמת זוכרים את ה"טשולנט של דודה חנה" לטובה. מנהג מקובל הוא, כי בחורים השוהים במהלך השבת בישיבה, רחוק מהבית, מוזמנים לסעוד את סעודות השבת על שולחנן של משפחות בעיר, "בשביל לתת להם הרגשה של בית" ולענג להם את השבת." "דודה חנה" היא אחת מעקרות הבית האימהיות האלה וכבר שנים רבות שהבחורים, ללא כל הודעה מיוחדת, מוזמנים לבוא, לדפוק בדלת, להיכנס ולהצטרף לסעודה בליווי כמה דברי תורה ופלפולים, לתיבול נוסף. "היו ימים", היא מוסיפה ומספרת, "שהייתי הולכת לישון בליל שבת, מעולם כמובן לא נעלנו את הדלת, ובבוקר הייתי ניגשת לכיור הבשרי ולפי מספר הצלחות שהיו שם, יכלתי לדעת כמה "מבקרים" היו לנו בלילה." כן. אתם שומעים נכון. בני הבית היו הולכים לישון. ובחורים שלמדו בהתמדה עד השעות הקטנות של הלילה, כשמטבח הישיבה כבר היה נעול או שחשקה נפשם ב"חם ובטעים" הזה, היו מגיעים, נכנסים בשקט, מכינים לעצמם מנה, סועדים את נפשם ומברכים בחום את מארחיהם הנדיבים על הכנסת האורחים המופלאה. לשאלה שלי איך היא יודעת איזו כמות להכין, אם לא ידוע לה כמה בחורים יגיעו לסעוד, היא עונה שהכמות תמיד קבועה והעובדה שברוב הפעמים לא חסר ולא נשאר מיותר, היא ממש בבחינת השגחת מיוחדת!

יהודי בנוסח ירושלמי

"ברוכים הנמצאים!" נשמע קול רועם מהפרוזדור ובעלה של "דודה חנה", יהודי הדור פנים ומטיל אימה נכנס הביתה. בעלה, גם הוא, יהודי שורשי בנוסח ירושלמי, תלמיד חכם מובהק שהעבריס' שלו מתובלת לא אחת במלים ערביות עסיסיות. תוכלו לשמוע אותו אומר: "נו, עם העביירס'(עברות) האלה, שווי'ה שווי'ה(לאט לאט)! מצחיק? לא כל כך. היהודים של פעם חיו בשכנות לערבים ושפה זו שגורה על פיהם לא פחות מאידיש.שולחן העבודה שלו, שבשבת עושה הסבה לשולחן האוכל המרכזי, עמוס ספרים עבי כרס. בקירות החדר אין כל אפשרות להבחין, משום שהם מרוצפים ב"טפט" של ספרים. "דודה חנה" מגלה לי כי מדובר למעשה בשתי שכבות של ספרים, זו על זו וכי "רב דוביד", בעלה, זוכר בעל-פה, כל מקום ומקום של כל אחד מאלפי הספרים המצויים שם. הוא מתיישב לשולחן ומיד עולה ממקומו עמוד עשן תכלכל. "דודה חנה" עוזבת הכל וממהרת להגיש לו תה מתוק עם תקרובת מעשה ידיה ובכך מעניקה לי שיעור נוסף בסדר העדיפות בחייה של אישה יהודיה. בינתיים, סיימתי את המנה הנדיבה, בירכתי, התנדבתי לקצוץ מספר בצלים וניצלתי את ההזדמנות להוריד כמה דמעות בסתר, על המרחק ביני ובין האידיאל שנגלה לעיני. אחר כך, הרב שלי יכעס עלי, על ההשוואה שאני עורכת, והצדק יהיה אתו. אבל כרגע, הניגוד מדי חריף, ממש כמו הבצל שבין ידי.

מתכון לטשולנט על פתיליה



הכלים:

פתיליה

סיר גדול

סיר קטן



החומרים:

עורות ושומן של עוף

2 בצלים גדולים קצוצים

7 קרטופל'ך (תפוחי אדמה) מקולפים וחצויים

3 חזות של עוף

חתיכות בשר בקר

עצם (לא הכרחי)

קוגל' (הסבר בהמשך)

1 כוס בבל'ך (שעועית) לבנה גדולה, שרויה למשך הלילה, מסוננת ומבוררת

1 כפית מלח

½ כפית פלפל

מים



אופן ההכנה:

לטגן את העורות והשומן בסיר מכוסה על גבי להבה גדולה (וזהו הסוד הגדול של הטשולנט הזה!)

כשהעורות מקבלים צבע חום כהה, יש להפוך לצד שני. ("זהירות! "דודה חנה" מזהירה, יורה לתוך העין בדיוק")

בסיר נפרד לטגן את הבצל עד להשחמה ולהוסיפו לסיר עם העורות. (לא לשכוח לשים בצד שתי כפות בצל לקוגל!)

להוסיף גם את הבשר, הקרטופל'ך, העוף, הבבל'ך, הקוגל' והתבלינים

להוסיף מים עד לכיסוי מלא של התכולה, להביא לרתיחה ולהניח על הפתילייה למשך כל הלילה, עד לזמן סעודת הבוקר.



*בשעת הטיגון, מומלץ להצמיד עיתונים ישנים לחרסינה, למנוע לכלוך מיותר.



הקוגל' (המילוי של הקישקע)



החומרים:

13 כפות קמח

2 ביצים

2 כפות בצל מטוגן

2-3 כפות שמן

½-3/4 כפית מלח

¼ כפית פלפל

¼ כפית כמון

מים



אופן ההכנה:

להכניס את כל החומרים מלבד המים לתוך קערה.

לפתוח ברז בזרם דק, "להיכנס ולצאת" מהזרם עם הקערה ולבחוש כל הזמן עד שמתקבל מרקם סמיך ובוצי.

לקחת שקיות של סנדוויץ ולהכניס לתוך כל אחת 4 כפות מהעיסה. לנער עד שיסתדר יפה ולגלגל את השקית מסביב ל"נקניק".

להכניס לטשולנט למשך ½ שעה, להוציא מהניילונים ולהחזיר לסיר.



חשוב ביותר!

לא לשכוח להזמין הרבה אורחים, כי הטשולנט יוצא טעים הרבה יותר!

אין רגע דל

בעודי מתענגת על הטעם הנפלא, "דודה חנה" לא מתבטלת לרגע. מדי כמה רגעים היא עונה לצלצולי הטלפון בנושא של "עצות להנקה". נשים מכל הארץ מתקשרות ומקבלות ממנה סיוע רב, עידוד ואוזן קשבת בכל הקשור להזנת תינוקות וגידולם. על מנת שלא תאלץ לשבת ולשוחח, היא חיברה לאפרכסת מן אוזניה שמאפשרת לה לדבר ובד בבד להמשיך לברור, לקלף, לקצץ, לרדד, לטבול, לטגן, לאדות, לבשל, לקרר, לאחסן, לתלות כביסה ולעשות ולעשות ולעשות. "איי", היא נאנחת, "כל הגוף כואב לי. נו, בעולם הבא", היא מוסיפה, "אני כבר אנוח כהוגן, אני מקווה!" ולאור כמות המצוות והחסד שהאישה הזו עושה, אני בטוחה בכך.