ב"מילון עולמי לעברית מדוברת" של דן בן אמוץ קוראים לו "כבש נורבגי". במסעדות שמגישות אותו, לרוב מחביאים אותו תחת הכותרת "סטייק לבן". החזיר הוא חיה נבונה שנהנית מהתפלשות ברפש, כמו עסקנים פוליטיים או עיתונאי רכילות, אבל זה לא משפר את יחסי הציבור שלו.
מי שלא אוכל אותו מטעמים עקרוניים מוזמן שלא לקרוא את ההמשך, המיועד לאלה שדווקא כן מחבבים אותו ואת מה שאפשר לעשות ממנו במנגל.
החלקים הראויים לאש המנגל הם בעיקר הצוואר, הצלעות, מה שבמסעדות קוראים לו סטייק-עם-עצם והבייקון המופק מן החייה. אם יש לכם קצב שמייצר בעצמו צלעות חזיר מעושנות, הרווחתם. שתי דקות על האש מכל צד, מפית לאיסטניסים שלא מוכנים להחזיק עצם ביד, וזה כל מה שצריך. אבל דווקא כשתעשיית האוינק-אוינק המקומית תופסת תאוצה, הולכים ומתמעטים היצרנים שמוכנים להשקיע עבודה וידע בבהמה הקטנה הזאת.
צוואר
נתח שיש בו די שומן כדי להפיק את הסטייק הלבן הכי עסיסי. לבקש שיחתכו לכם בעובי של אצבע, לא יותר, כי חזיר מדיום-רייר זה לא ממש אכיל.
צלעות
לרוב הן רוצות לנוח במרינדה. לעצלנים מזמנים המרכולים מבחר לא רע של רוטבי ברבקיו אמריקניים, ולמשקיענים, הנה מתכון. חישוב הכמויות הוא בערך חצי קילו צלעות לכל סועד, בגלל העצם. המתכון מיועד לשמונה סועדים.
1 כוס קטשופ מאיכות טובה
1 כוס דבש
1/4 כוס חומץ
1/4 כוס שמן לטיגון, לא שמן זית
5 שיני שום מעוכות
4 כפות רוטב סויה
1 כפית טבסקו או חצי כפית צ'ילי כתוש
פלפל שחור גרוס טרי
מערבבים את כל החומרים בקערה, מושיבים את הצלעות בתבנית רבועה לא עמוקה, יוצקים את חומרי המרינדה ממעל ומערבבים היטב. מכסים בניילון נצמד, שולחים למקרר, ומדי שעתיים הופכים ומערבבים. כדי שטעמי המשרה ייספגו היטב בבשר אנחנו רוצים שהצלעות ינוחו בה לפחות 12 שעות, אבל אפשר עד יומיים. לא להיבהל מכך שהמרינדה נהיית נוזלית יותר ככל שהצלעות מבלות בה יותר זמן.
שלוש שעות לפני המנגל מוציאים מן המקרר אך לא מן המרינדה. צולים שתי דקות מכל צד, כדי לאטום את הבשר, ואחר כך הופכים וצולים עוד 5-6 דקות מכל צד.
סטייק-עם-עצם- חובב צלייה ידוע, אבל חובב גם תיבול תוקפני, אחרי הצלייה. עדות מזרח אירופה נוהגות למרוח את המוצר המוגמר בשום כתוש, והן יודעות למה.
בייקון
משתדך יפה לדברים אחרים, כמו למשל רומקי, שיפודי כבד עוף מן המזרח הרחוק טבולים ברוטב טריאקי או בלעדיו. חוצים כבדים ורדרדים לשתי אונות ומסלקים את הגידים והשומן. עוטפים כל אונה בפרוסת בייקון דקיקה ומשפדים בעדינות, כדי שהכבדים לא יתפרקו. צולים 3-4 דקות מכל צד, טובלים ברוטב טריאקי או בכלום: הבייקון מלוח דיו ואין צורך בתיבול נוסף.
הבייקון יעזור לנו לשדך לשיפודים גם שרימפס. נכון שאפשר להרכיב חמישה על שיפוד ולצלות דקה מכל צד ולטפטף מעט מיץ לימון ממעל, אבל הרבה יותר טעים לעטוף כל שרימפון בפרוסת בייקון דקיקה, ולשבץ בין העטיפות קצת בצל ירוק קצוץ, בעיקר בשביל הצבע. שתי דקות מכל צד, ויוצא נורא טעים. המפגש בין המלוח המעושן לבין המתקתק עושה טוב גם לשרץ וגם לבהמה.
משקיענים עתירי ממון מוזמנים לבדוק מה קורה לקוקי סן-ז'אק כשעוטפים אותן בביקון, וכיצד מגיבות לפטנט הזה פרוסות דג לוקוס. רמז: הן מגיבות טעים.
הדפסה
הוסף תגובה