לחץ ( STRESS )

עכשיו נשאר רק להבין איזה הרס נגרם לגוף כתוצאה מן המתח, והמתח הוא כל אחת מן הדוגמאות שצוינו. ד"ר הנס סלאי מאוניברסיטת מונטריאול היה זה שגילה את תגובות הגוף למתח. בשלב ראשון בלוטת יותרת המוח הנמצאת בבסיס המוח שולחת שדרים כימיים בצורת  הורמון ACTH. הורמון זה מגיע אל 2 בלוטות הנמצאות על הכליות ושנקראות בלוטות יותרת הכליה. בלוטות אלה מפרישות מספר הורמונים העוזרים לגוף להלחם במתח. הורמון ראשון הוא הקורטיזון. השפעת פעילות ההורמון על הגוף היא רבה. חלבונים מוצאים מבלוטת התימוס והלימפה ונהפכים לסוכר ומאוחסנים בכבד בצורת גליקוגן. סידן נלקח מן העצמות ומועבר לדם. שומן מועבר מאזור האחסון לשם הפיכתו לאנרגיה זמינה. מספר ויטמיני B מוצאים מן הכבד לשם שימוש מיידי. הורמון נוסף הוא האדרנלין הגורם לעלייה בלחץ הדם וגם עלייה בדופק הלב. הורמון שלישי הוא האלדוסטרון הגורם לאגירת מים ומלח בגוף ולאיבוד אשלגן. כל הפעילויות האלה נועדו כדי לאפשר לגוף להתמודד עם מצב של "בריחה או לחימה" כפי שהיה בתקופה קדומה.

הנזק הנגרם לגוף מאבדן מרכיבים חיוניים אלה מכוסה בדרך כלל על ידי המזון. כאשר הלחץ נמשך זמן רב או כאשר המזון אינו מספק את המרכיבים הדרושים נוצרת מחלה. לדוגמא כאשר החלבון מבלוטת הלימפה אינו מספיק, גוזל הגוף חלבון מהריריות של האברים הפנימיים כמו הקיבה והמעיים וכך נוצר אולקוס. בגלל איבוד סידן והעברתו לדם במיוחד כאשר שוכבים ללא נוע נגרם נזק לעצמות והן הופכות להיות שבירות.

דרישות התזונה הבסיסיות כדי לאפשר לגוף לתפקד בזמן לחץ הן : חלבונים , חומצה פנטוטנית, חומצה לינולאית, ויטמין A , C , E , כולין, 6B ,2B , מגנזיום וסידן.

ויטמין E חשוב ביותר בגלל הריכוז הגדול שלו בבלוטת יותרת המוח ובגלל המחסור הכרוני שלו בתזונה הרגילה. הויטמין מונע הרס 2 הבלוטות על ידי החמצן. החומצה הפנטוטנית שהיא אחד מויטמיני B מהווה מרכיב חשוב בבלוטות יותרת הכליה ובלעדיו הן אינן יכולות לתפקד. החומצה הלינולאית וויטמין A משפיעים על כושר הייצור של ההורמונים. ויטמין C בעל השפעה עיקרית בייצור הקורטיזון, הוא משפר את ניצולו ודוחה את הריסתו ולכן יש צורך בכמות גדולה שלו. האדם והחזיר הן 2 החיות היחידות ממשפחת היונקים שאינן מייצרות את הויטמין הזה בגופן ולכן יש צורך לספק אותו באופן קבוע.

האלדוסטרון אוצר מלח בגוף ויחד אתו מים ומונע התיבשות. הדבר גורם גם לעליה בלחץ הדם ועלול לגרום נזק לכליות וללב. הגדלת כמות האשלגן בתזונה היא חיונית כדי למנוע נזקים.

טיפול בקורטיזון על ידי רופאים גורם לבלוטת התימוס להתנוון קמעא, לאצירת מים בגוף ולהתנפחות הפנים כתוצאה מכך, לעיכוב פעילות הנוגדנים הטבעיים בגוף יחד עם תאי הדם הלבנים וכן מגדיל את האיבוד בשתן של חומצות אמיניות, סידן, אשלגן, ויטמין A , C וכל קבוצת ויטמיני B.

ד"ר סלאי שחקר גם את השפעת מתן קורטיזון לזמן ארוך טוען כי למרות שבתחילה מרגישים בשיפור, הרי לאחר מכן עולה לחץ הדם, נגרמים נדודי שינה, הפרעות חמורות במערכת העיכול דבר שמונע החזרת מרכיבי תזונה חשובים לגוף. הקורטיזון מפריע לפעילות הויטמין D ובכך נגרם איבוד סידן מהעצמות בדומה למחלת האוסטיאופורוזיס, רמת הסוכר בדם עולה ויש צורך לטפל בה. בשל אובדן החלבונים יש אובדן של מסת שריר

ויחד אתו עייפות. שימוש בקורטיזון לזמן ארוך גורם למחלת קושינג. בין היתר גם נגרמים שטפי דם מתחת לעור. בגלל עודף הנוזלים, הפנים מקבלים צורת פני ירח ואילו הידיים מרזות בגלל דילול השרירים ואיבוד החלבונים. ישנה השפעה מסוימת על הורמוני המין ולכן תתכן אצל נשים תופעה של צמיחת שערות בייחוד על השפה העליונה. תופעה אחרת היא קשיים בכניסה להריון אשר נגרמים לא רק בטיפול בקורטיזון אלא גם במצבי לחץ.

המזונות הטובים ביותר למלחמה במתח  הם : כבד, ביצים, נבט חיטה, שמרי בירה, גרעיני חמניות, ירקות ירוקים כמו עלי סלק, ברוקולי פטרוזיליה וחסה וכן פירות יבשים.

הכבד, הביצים, נבט  החיטה ושמרי הבירה מספקים חלבונים וויטמיני B יחד עם מינרלים חשובים כמו סידן ומגנזיום.

טחינה תספק לנו סידן וחלבון.

תאנים יבשות וצימוקים יספקו אשלגן וסידן.

פטרוזיליה, ברוקולי ושקדים יספקו הרבה סידן.

נבט חיטה - יספק גם מגנזיום, אשלגן, ויטמין E וחומצות שומן חיוניות.

גרעיני חמניות - יספקו ויטמיני B, חלבונים, אשלגן, מגנזיום וחומצות שומן.

ויטמין E וויטמין C אינם יכולים להנתן דרך המזון בכמות הרצויה ולכן יש צורך בטבליות.

במקרים של ניתוחים, פציעות או כוויות המוגדרים כמצבי מתח קיצוניים מגיעות בלוטות יותרת הכלייה לאפיסת כוחות תוך מספר ימים, דבר שעלול לגרום לפגיעה במעיים ולהווצרות גזים במערכת העיכול מה שמוסיף כאבים באזור הניתוח.

ויטמין C הכרחי ביותר בתקופה זו במינון גבוה. הוא עוזר בהווצרות רקמת חיבור באזור הניתוח וכן מונע הדבקות ע"י חיידקים המנצלים את חולשת הגוף. הוא גם עוזר ביצירת כלי דם חדשים ומניעת דימומים באזור הפצע. המינון המומלץ הוא 500 מ"ג כל 4 שעות במשך שלושה ימים.

ויטמין E חשוב לריפוי חתכים עם מינימום צלקות ולהפחתת הצורך בחמצן. הויטמין גם מונע הווצרות קרישי דם באזור הפגוע. המינון המומלץ הוא טבליה של  200 - 400 יב"ל ביום.